B’reishit, Chapter 1: God creates the world

This chapter describes the six days of creation.  On the first day, God distinguished between light and dark.  On the second day, He separated the waters from the heavens.  On the third day, He created land and vegetation.  On the fourth day, He created the sun, moon, and stars.  On the fifth day, He created birds and marine life.  On the sixth day, He created animals and humans. 

Why does the Bible begin with God’s creation of the world?  Something that seems so obvious to us is what drives Rashi’s very first comment on the Torah.  After all, Rashi notes, if the Torah intends to teach us God’s commandments and lead us in His ways, it ought to have begun with God’s first instruction- with the first commandment!  Rashi answers that the reason has to do with the Jewish people’s claim to the land of Israel.  Others have suggested different interpretations.  The Netziv and Rav Kook, whose comments I will include below in the original Hebrew, both suggest that it has to do with ethical behavior.  If we were merely given a list of commandments, we may have come to the mistaken conclusion that following those rules is the only criteria necessary for living a good, valuable life.  We must know, however, that the world existed before commandments; as such, there are actions that must precede the commandments.  As the saying goes, derekh eretz kadmah la-Torah, the “way of the world” preceded the Torah.  Before we begin studying and observing God’s mitzvot, we must first act morally.  Rav Kook extends this principle, and claims that God only gave His commandments on the basis that we first exhibit ethical behavior.  It is only once a person already understands what it means to be a mentsch, to act with respect and compassion for others, that he or she can be a “receptacle” for what the Torah offers.

While this message of the Netziv and Rav Kook is important in its own right, I think the whole question sheds light on a completely different problem.  As modern readers of the Bible, we can’t help but be bothered by the conflicts between the story of creation and scientific discoveries.  These difficulties have caused people, for generations, to either adopt fundamentalist readings of the Bible and ignore science, or to dismiss the entire Bible as irrelevant.  However, note that, while so many traditional commentaries ask the question of “Why does the Bible begin with creation,” not one answers that it’s in order to teach us science or history.  Everyone assumes that it’s to teach us some lesson, something about how we should live our lives.  It’s not meant to be a book of science.

It is with this point that we begin our journey of reading the Bible together, chapter by chapter.  The Jewish tradition is not interested in history or stories just for the sake of recording events that transpired.  Rather, every narrative in the Bible intends to teach us something about how we should live.  There is always some “mitzvah” within the words of the Bible.  Sometimes there are explicit commandments; other times, it is our challenge as readers to figure out what that mitzvah is.

Rabbi Roy Feldman

העמק דבר דהנצי”ב, פתיחה לספר בראשית

     והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק “הצור תמים פעלו… צדיק וישר הוא” (דברים לב ד), דשבח “ישר הוא” נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחֻרבן בית שני, שהיה “דור עקש ופתלתל” (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה’ שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

     ועל זה היה צדוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חֻרבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.

     וזה היה שבח האבות, שמִלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה’ באופן היותר אפשר, עוד היו “ישרים”, היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!

אורות התורה  -הרב קוק

ב. “דרך ארץ קדמה לתורה”. הקדמה זמנית מוכרחת לדורות. המוסר בטבעיותו, בכל עומק הודו וכחו האיתן, מוכרח להקבע בנפש ויהיה מצע לאותן ההשפעות הגדולות הבאות מכחה של תורה. וכשם שהיראה היא בחינת השרש הקודמת אל החכמה, כן המוסר הטבעי הוא בחינת השרש הקודמת אל היראה וכל ענפיה. והכלל הזה הוא נוהג באדם הפרטי, וכן הוא גם כן נוהג בכללות האומה ובכל האנושיות. ואם יש הכרח לפעמים להביא את השפעת התורה בלא ההקדמה של השתרשותו של המוסר הטבעי בטהרתו, זהו דרך של הוראת שעה, והחיים מוכרחים להיות מסבבים שישוב המהלך לסדרו האיתן: הקדמתו של המוסר הטבעי בכל שלמותו, כדי לבנות על מצעו את הטרקלין של התורה והיראה העליונה.

Advertisements
B’reishit, Chapter 1: God creates the world

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s